<h1>סימני התרומה לסימן ק'</h1>
<h2>דף סח.</h2>
כך אמרו משמיה דר' יוחנן אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול למו"ש. ותמה על עצמך היאך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה והלכתא אשה לא תחוף אלא בלילה קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר ופירש רש"י ותמה על עצמך היאך אשה כו' כלומר בקושי התירו להרחיק טבילה מחפיפה אלא משום דהכי עדיף טפי לחוף ביום דאי חייפא בלילה מתוך שמהירה לביתה לא חייפא שפיר ופי' הא דאפשר לחוף ביום כגון בחול חופפת ביום היכא דלא אפשר לחוף אלא בלילה כגון שליל טבילתה ליל מו"ש שאם חופפת ע"ש לא תהא סמוכה לטבילה לכך חופפת ליל טבילת' במו"ש מיהו היכא שאינה יכולה לחוף אלא בלילה כגון שליל טבילתה אירע במ"ש והוא י"ט שריא לחוף בע"ש אע"פ שאין החפיפה סמוכה לטבילה דהא פסקינן התם כרב חסדא דאמר דאשה חופפת בערב שבת וטובלת אפי' ליל ב' בשבת כי ארעו ב' ימים טובים אחר השבת להאי פי' מותר לרחוץ בחמין ולחוף בלילה סמוך לטבילתה אפי' בחול אלא דעדיף טפי לחוף ביום וכן משמע לישנא דקאמר אשה חופפת ביום ולא קאמר אשה לא תחוף אלא ביום כדקאמר אשה לא תחוף אלא בלילה וכן התם איבעיא להו אשה מהו שתחוף בלילה ומייתי ראיה מעובדא דאינשי ביתיה דמר עוקבא דאייקט ועייל רב נחמן לפייסה ואמר לה עבדי חסרת דודי חסרת ולמה תמתין עד למחר ובשאלתו' דרב אחאי פר' אחרי מות (סי' צ"ו) מפרש איפכא הא דאפשר לחוף בלילה לא תחוף כי אם בלילה ולא ביום הא דלא אפשר לחוף בלילה כגון שהוא שבת או י"ט אז חייפא שפיר ביום להאי פירוש' אדרבא אסור לחוף ביום היכא שיכולה לחוף בלילה ורבי' תם מפרש דלא מיירי כלל בימי החול אלא הכי קאמר. הא דאפשר לחוף במו"ש תחוף בלילה ולא תרחיק לחוף מע"ש הא דלא אפשר לחוף בליל טבילתה כגון שהוא י"ט במו"ש אז חופפת בע"ש אע"פ שטבילתה ליל מוצאי שבת או ליל שני בשבת והם שני ימים טובים אחר השבת. השתא לכל הפירושים מותר לרחוץ ולחוף בליל טבילתה אלא שלפי' רש"י עדיף טפי לרחוץ ביום הסמוך לטבילה כדי שלא תמהר עצמה. ולפי' שאלתות דרב אחאי אדרבה אסורה לרחוץ בחמין ולחוף ביום כי אם בלילה היכא שיכולה לחוף בלילה הילכך טוב ונכון שתכנס בחמין ביום בעוד היום גדול ותחוף עצמה בנחת ולא בחפזון ולא תצא עד הערב ואף רב אחאי דאסור לחוף ביום כי יוצאה בעוד היום גדול אבל אם היא שם עד הערב מודה דשרי והיכא שחל ליל טבילתה במו"ש או במוי"ט לכל הפירושים חופפת בליל טבילתה ולא להרחיק החפיפ' מע"ש אך טוב ונכון שתרחץ מע"ש כל גופה בחמין וראשה וכי יהיה מוצאי שבת תחמם קומקום או קדירה מלאה מים חמין ותשפשף שם גופה וידיה וגם תסרוק עוד ראשה היטב במסרק ואם הוא י"ט במו"ש או חל טבילתה ליל ב' בשבת ושני ימים טובים ארעו באחד בשבת שאינה יכולה לרחוץ בחמין כלל ולא לסרוק כלל ראשה אז תרחץ בחמין היטב מע"ש ואת גופה ואת ראשה ותחוף עצמה ולא תבטל העונה אך תשמור עצמה בימים שבנתים בכל היכולת מכל טנוף ובליל טבילתה תנקר ותחצוץ שניה היטב מפני המאכל שאכלה בימים שבינתים שלא ישאר לה פירורים ולא בשר ולא עצם שאם היתה בשעת טבילה בין שיניה היה חציצה דנהי דביאת מים לא בעינא בין שיניה מיהו מקום ראוי לביאת מים בעינא דמעשה בשפחתו של רבי (קידושין כ"ה נדה ס"ו) שטבלה ומצאה עצם בין שיניה והצריכה רבי טבילה אחרת. [התרומה סימנים צ"ט—ק']. דין לרחוץ בחמין ולחוף ביום השביעי ולשהות שם עד הערב ובלילה תטבול. ואם חל טבילתה ליל מוצאי שבת או ליל ב' בשבת וחלו שני ימים טובים אחר השבת שעת' אינ' יכולה לרחוץ ולחוף סמוך לטבילתה תרחוץ בטוב ערב שבת ותשמור עצמה בכל היכולת מטנוף ולכלוך גם תנקר ותחצוץ שיניה ליל של טבילת'. ואם מוצאי שבת או ליל שני בשבת חול הוא אם חפצה תרחוץ בחמין באותה לילה סמוך לטבילה, אך טוב ונכון לרחוץ ערב שבת בנחת שלא במהירות, ובליל טבילתה תחוף עצמה במעט מים חמין ולסרוק ראש[ה] ולנקר שיניה.
